חג'אזי נ' מועדון ספורט כדורגל עירוני בית"ר נהריה

החלטה

1.לפני בקשת הנתבעת (להלן - המעסיקה) למחיקת התביעה בשל קיומה של תניית בוררות בהסכם שבין הצדדים.

2.בכתב התביעה טוען התובע (להלן – העובד) כי הועסק כשחקן כדורגל אצל המעסיקה בתקופה 9/12 עד 4/13, וכי בסיום עבודתו נותרה המעסיקה ביתרת חובה כלפיו בשל שכר עבודה לחודשים 2-3/14, כמו גם בגין מענק עליה לליגה א', מענק ניצחון ומענק שוויון.

טענות הצדדים

3.בבקשת המעסיקה נטען כי בין הצדדים נחתם הסכם ביום 1.9.12 להעסקת העובד כשחקן כדורגל, וכי בסעיף 9 להסכם זה נקבע כי "הסכם זה לא יובא לשום ערכה (כך במקור, ד.ד.) משפטית אלא אך ורק במסגרת המוסד לבוררות של ההתאחדות לכדורגל בישראל (סעיף זה מתייחס לשחקנים ולנבחרת המקצועית בלבד". לאור האמור התבקש בית הדין למחוק את התביעה (כמצוין בכותרת לבקשה) או לדחותה (כאמור בסעיף 4 לגוף הבקשה).

4.עמדת העובד, כעולה מתגובה שהוגשה מטעמו ביום 29.5.14, היא כי לבית הדין סמכות ייחודית לדון בתביעה שעילתה ביחסי עבודה ומשעה שמדובר בתביעה לתשלום שכר עבודה – הרי שעליה להתברר אך ורק בבית הדין האזורי לעבודה. העובד אינו חולק על קיומה של תניית הבוררות בהסכם. לגבי התביעה לרכיבים של מענק עליה, מענק ניצחון ומענק שוויון, נטען כי יש הצדקה שלא להעבירם להכרעת בורר כדי למנוע דיון מפוצל בין רשויות שונות.

דיון והכרעה

5.תביעה זו באה בגדר התביעות שבין עובד למעביד, שעילתן ביחסי עבודה. משכך, נתונה לבית-הדין האזורי לעבודה סמכות ייחודית לדון בה, בהתאם להוראות סעיף 24(א)(1) לחוק בית הדין לעבודה, תשכ"ט – 1969 (להלן – חוק בית הדין לעבודה).

6.סעיף 28 לחוק בית הדין לעבודה קובע כי "שום דבר בחוק זה לא יתפרש כאילו הוא בא למנוע מסירת עניין פלוני לבוררות", ולפיכך בתי-הדין לעבודה אכן רשאים, ולעתים אף מחויבים, להעביר במקרים המתאימים את הדיון בסכסוכים הבאים בפניהם לבוררות.

סעיף 3 לחוק הבוררות, התשכ"ח – 1969 קובע כי "אין תוקף להסכם בוררות שאינו יכול לשמש נושא להסכם בין הצדדים". בית הדין הארצי פרש הוראה זו כך שצדדים לא יוכלו להסכים על הדרך הרצויה ליישוב סכסוכים באשר לזכויות המגן (בג"צ 760/09 דיין נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד לד(3) 920), כלומר שבמקרה של תביעה הנוגעת לזכויות מכח חוקי המגן – תהא לבית הדין האזורי לעבודה סמכות ייחודית.

לאור האמור, משעה שנשמעת טענה בדבר סמכותו של בית-הדין לדון בנושא שהונהגה לגביו חובת בוררות, על בית-הדין לסווג את עילת התביעה ולקבוע אם עניינה בתביעה מכח חוקי המגן, אם לאו.

7.אין מחלוקת כי בנסיבות המקרה כאן חלק מתביעתו של התובע (4,500 ₪) מתייחס לשכר עבודה – נושא שהוא בליבו של משפט העבודה המגן, בא בגדר סמכותו הייחודית של בית הדין ולא ניתן כלל להעבירו להכרעת בורר.

יש לראות גם ביתר רכיבי התביעה (מענק עליה לליגה א', מענק ניצחון ומענק שוויון - רכיבים המסתכמים בסך של 10,800 ₪) משום רכיבי שכר או תחליף לשכר, אף אם בהסכם שבין הצדדים ניתנים להם שמות שונים. המעסיקה לא טענה ובוודאי לא הראתה במסגרת בקשתה כי מדובר בזכויות נלווית או ברכיבים פיצויים.

סיווגן של כלל הזכויות הנתבעות כאן כ"שכר עבודה" עולה בקנה אחד עם הוראות סעיף 1 לחוק הגנת השכר, התשי"ח – 2958, המגדיר "שכר עבודה" ככולל תשלומים "המגיעים לעובד עקב עבודתו ובמשך עבודתו", וכן עם פסיקת בתי הדין לעבודה לפיה יש לפרש את המונח "שכר עבודה" במובן הרחב והכולל כל תמורה בכסף או בשווה כסף שעובד מקבל ממעבידו תמורת חבותו הנובעת מהיחסים ביניהם (ע"ע 300303/97 מוצפי – עיריית אור יהודה, פד"ע לו 865).

מכיוון שכלל רכיבי התביעה מתייחסים לשכר עבודה, ומכיוון שמקורה של הזכות לתשלום שכר העבודה בהוראות חוק מגן (חוק הגנת השכר, תשי"ח – 1958) - הרי שנושא תשלום שכר העבודה אינו ניתן לדיון בדרך של בוררות.

8.לאור האמור, לבית הדין לעבודה סמכות עניינית לדון בתביעה, ובקשתה של הנתבעת – נדחית.

הנתבעת תגיש כתב הגנה מטעמה תוך 15 ימים מיום שתומצא לה החלטה זו.

שאלת החיוב בהוצאות בגין בקשה זו יישקל על ידי בית הדין בהמשך ההליך.

ניתנה היום, ג' סיוון תשע"ד, (01 יוני 2014), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: